Авигдор Василий Когаловский Creative Commons Attribution 4.0 International License

Facsimile

№ 24. Прошение Авигдора на имя Сената с жалобами на хасидов и освобожденного их начальника Залмана

Документ 005 в РГИА 413

апрель 1801 (по версии Дубнова в комментарии)

Julian calendar

№ 24. Прошение Авигдора на имя Сената с жалобами на хасидов и освобожденного их начальника Залмана

Документ 005 в РГИА 413

Дата: 1801-04 Кто: Авигдор Кому:
№ 24. Прошеніе Авигдора на имя Сената съ жалобами на хасидовъ и освобожденнаго ихъ начальника Залмана 1

לכבוד השרים הגדולים הפרתמים ואצילי הארץ, יושבים על מדין וכסאות למשפט בסענאט פריטאמענט השלישי לכל או"א לפי מעלתו ומדרגתו הרמה.

ראשית דבר אבקש מחילה וסליחה ממעלתם הרמה על ריבוי דברים אשר לא כדת נגד כבודם הרם ונשא, כי אהבה מקלקלת השורה היא אהבת האמת אשר לי מנעורי, והיא גרמה לי לצאת חוץ לגדרי ומדותי הטובים והמפורסמת. הגם כי החכם שלמה המלך ע"ה אמר: יהללוך זר ולא פיך, אך חכמים בתלמוד פירשו ואמרו דבאתרא דלא ידעו שרי לאינש לשבוחי נפשי', אבל באתרא דירעין ומכירין אותי ואת משפחתי הרמה שם יודעת כל המעלות ומדות טובות שלי המפורסמות שם, ואיך שבנעורי הייתי לומד היטב בתלמוד ומפרשים ופוסקים, ואח"כ נעשיתי רב בעיר לעסלי במדינות פולין, ואח"כ הייתי בווארשא עיר מלוכה בפולין יוצא ונכנס בחצרות שרים גדולים, והייתי נושא חן בעיניהם מאד כמה וכמה שנים. ואח"כ שכרתי לי הרבנות דפינסק בליטא בכסף מלא לשר העיר על עשר שנים וגם הלואה להקהל סך ארבע מאות זהובים אדומים בלי רווח משך זמן הנ"ל.

ויהי כאשר קמו עלי כת המכונים בשם חסידים או קרלינר וגרשוני מהרבנות הנ"ל קודם כלות משך זמן, וגם לא סילקו לי כל סך הארבע מאות אדומים הנ"ל, והכל בעלילות שוא ושקר שהוציאו עלי אשר אין כדאי להעלות לפני שולחן השרים הגדולים בזיונות גדולות כמוהם ושקרים גדולים. והנה כדי לקרת (ולברר?) שקרותם של כת הנ"ל נסעתי לווילנא הגדולה בליטא, להיות כי ראשי הקהל שם רובם הם שונאים ורודפים של כת הנ"ל, והם שרפו את הספר שנתחבר מהרב שלהם, ולקחתי שם כתב מכל המעשים שעשו הראשים לכת הנ"ל, ובפרט מנדון הספר שלהם ששרפו שם. ונסעתי לע"מ לפ"ב ונתתי קובלנא להקיסר פאוויל ע"ה על כת הנ"ל שיסלקו לי כל סך הנ"ל וגם גרם הזיקות ממניעות הכנסת הרבנות כמה שנים, וגם הודעתי להקיסר הנ"ל בקובלנא הנ"ל אודות הספר שלהם ששרפוהו בווילנא מחמת שכתוב שם נגד הדת שלנו ונגד דת המלוכה הנ"ל. והנה להיות כי נשאתי חן מאד בעיני הקיסר פאוויל ע"ה כידוע ומפורסם לכל מחמת הקארמלין (?) שישרו בעיניו, שלח משפטי ודיני אודות מעות הנ"ל להגובערנאטר דמינסק; ועל אודות הספר הנ"ל מילא בקשתי ושלח אחר הרב של הכת הנ"ל שבמדינות רוסי' לבן, זלמן בן ברוך ולהביא לע"מ פ"ב למקום משפט הכעליו (וכי עליו ?) לעמוד עמדי פנים בפנים. ויהי כאשר דיברתי עמו פנים בפנים לא הבינו שרי מקום משפט את לשונינו, וציוו לי בפקודת הקיסר ע"ה לכתוב כל טענותי על הספר הנ"ל וגם שאר טענותי על הכת הנ"ל לברר שקרותם, הכל בכתב עברי, ומסרו להרב שלהם בן ברוך הנ"ל שיכתוב תשובה על כל דברי ג"כ בכתב עברי.

ואח"כ מסרו לי השרים הנ"ל השני מכתבים הנ"ל שלי ושלו לשני יהודים מעתיקים א' מצידו וא' מצידי והעתיקו שני המכתבים הנ"ל בלשון רוסי' לפני הקיסר ע"ה. והנה תיכף כשגמר בן ברוך הנ"ל מכתבו בלשון עברי קודם שמסרו השרים מכתבו להמעתיק, צעקתי אז לפני השרים הנ"ל להראות לי תשובותיו שבלשון עברי, כי אולי אוכל לברר באיזה בירורים שכל תשובותיו הן שוא ושקר. ולא השגיחו עלי ודחו אותי בדיחויים, ולא הראו לי תשובותיו של בן ברוך הנ"ל קודם שהראו לפני הקיסר פאוויל ע"ה. לזאת נתקבלו תשובותיו ויצא לחירות זכאי ממקום משפט הנ"ל, ולא פסקו עליו ולא על כת הנ"ל שום דין מורד נגד הדת והמלוכה. והנה לפי הנשמע נשלח כל הענין וכל המכתבים הנ"ל אל הסענאט הנ"ל כעת.

ולזאת אני מפיל תחינתי לפני כבודם הרם ונשא להראות לי תשובותיו של בן ברוך הנ"ל וליתן לי איזה הרחבת זמן, אולי אוכל לברר שהן שוא ושקר ואין בהם ממש. ויעשו זאת שרי הסענאט אנשי אמת למען אהבת האמת שיתעלה האמת אשר אתי והשקר של כת הנ"ל. וכאשר יתברר האמת אשר אתי אז ימחלו על כבודם הרם ונשא וישלחו מאתם מכתב הודעה נאמנה להגובערנאטאר דמינסק. להודיעו גם כן האמת אשר אתי והשקר של כת הנ"ל, כדי שיפסוק עליהם שישלמו לי כל הסך שהפסידו לי. נא ונא לרחם עלי בחסדם הגדול ולשמוע זעקת דל כי אני (עני ?) ואביון אנוכי.

1

Это прошеніе на еврейскомъ языке, не помѣченное никакой да той, отнесено мною къ моменту послѣ освобождеіия Залмана, указаннаго въ предыдущемъ документѣ (29 марта 1801 г.). Въ немъ упоминается объ оправданіи Залмана, а объ императорѣ Павлѣ I говорится уже какъ о покойникѣ (ע"ה - блаженной памяти). Эта новая жалоба Авигдора должна была предшествовать контръ-жалобѣ Залмана отъ мая 1801 г., приводимой въ слѣдующемъ № (25) и упоминающей о новыхъ проискахъ враговъ; слѣдовательно, могла быть написана въ промежуткѣ, т. е. въ апрѣлѣ 1801 г.

Въ этомъ новомъ прошеніи Авигдоръ разсказываетъ о своей раввинской карьерѣ, погубленной происками хасидов, о томъ, какъ онъ подавалъ жалобы покойному императору Павлу I, коему „весьма понравился", какъ имѣлъ очную ставку и письменное объясненіе съ Залманомъ. Въ виду оправданія Залмана на основаніи его письменныхъ отвѣтовъ, Авигдоръ проситъ предъявить ему эти отвѣты для опроверженія. Документъ очень важный, какъ ретроспективный обзоръ всего „дѣла".